"מתחפשים" לפי המעשים

בשנה שעברה (פורים 2023) כתבתי על מושג "החיקוי החיובי" מדור לדור. במושגים של מסורת ניתן לתרגם זאת כ"אימוץ מורשת משפחתית", ובמושגים טיפוליים-משפחתיים ניתן לכנות זאת "העברה בין-דורית". ר' שמואל אבן תיבון, עליו כתבתי בעבר (סוכות 2023), לימד את שיטתו לחתנו, יעקב אנטולי (1256-1194 לערך). אנטולי אימץ את מורשתו של חותנו, וחיבר ספר דרשות פילוסופיות בשם 'מלמד התלמידים'.[1] מטרת החיבור הייתה להעביר מורשת זו לדורות הבאים במשפחה: "חנני אלוהים שני בנים יודעי ספר ... כי זה חלקי מכל עמלי ומכל אשר הנחילוני אבותיי. ואם יש את נפש בניי להחזיק בנחלה הזאת אמצא בם מנוחה ונחמה" (הקדמה, עמ' 12).

     כלומר, אנטולי חיבר את ספר דרשותיו, ולו רק כדי שבניו יאמצו את מורשתו. אנטולי מתנסח כאבא טיפוסי, שגאה ביכולות הלימודיות של בניו ("יודעי ספר"). הוא מסביר, שספרו מגלם את הידע שרכש הן בלימוד עצמאי ("עמלי") והן ממורשתו המשפחתית ("מכל אשר הנחילוני אבותיי"). הוא מביע תקווה לזכות בקורת רוח מכך, שגם בניו יחליטו לאמץ מורשת זו. ייתכן, שבמהלך הדורות נפלה טעות סופרים בטקסט, והמילה המקורית הייתה "רבותיי", אך לפי הגרסה שהגיעה לידינו, אנטולי מדגיש את חשיבותה של "נחלת אבות" חינוכית משפחתית.

     גרסה זו עולה גם בקנה אחד עם העובדה, שאנטולי מפרט בהמשך החיבור את חשיבותה של העברה בין-דורית כנ"ל: "האב הטוב משתדל בלימוד בניו ויטרח טורח רב להדריכם בלימוד ... עד שבניו ילמדו בניהם אחריו דור אחר דור בדרך שנקרא שמו עליהם" (דף ט"ז, ע"א – דף ט"ז, ע"ב). כלומר, העברת המסורת המשפחתית מדור לדור מהווה אמצעי להנצחת זכרו של אביה הקדום של המשפחה. כל דור יהיה דומה לקודמו מבחינה ערכית (ולא רק מבחינה גנטית ו/או מבחינת מראה).

     "וראוי לכל אדם שהיה לו אב או אבי אב שלם [בעל תכונות אופי משובחות ויכולת שכלית מפותחת] קרוב לו או רחוק ממנו [בעץ המשפחה], שישתדל להידמות אליו" (דף ל"ה, ע"א). כלומר, ראוי לכל אדם להידמות לבן משפחה חיובי שקדם לו. לא מדובר כאן על התחפשות ליום אחד, כמו בפורים, שאינה משפיעה על מהותו של האדם, אלא על אימוץ של תכונות וערכים.

     ברוח דומה, מתאר אנטולי את הדוגמא האישית שעל הורה לשמש לילדיו: "בהתנהג המנהיג בענייניו כשורה, יישמעו אליו אנשים ... ובעניין זה תצלח ההנהגה, אם שההנהגה היא בעם או במשפחה" (דף כ"ט, ע"א - ע"ב) – כלומר, כאשר ראשי המשפחה (וגם ראשי קהילה או מדינה) מהווים דוגמא אישית חיובית ואמינה, גדלה הסבירות ששאר המשפחה תישמע להם ותלך בדרכם.

     כלומר, כדי להוות דגם לחיקוי עבור ילדינו, חשוב שהתנהגותנו תהיה מותאמת לערכים שאנו מנסים להנחיל להם. כאשר אנו דורשים מילדינו להתנהג בצורה מסוימת, אך לא מתנהגים כך בעצמנו (כדוגמת ההורה שצועק על ילדו "אל תצעק"...), הסבירות שילדינו יאמצו את המסר המילולי שלנו קלושה – נטיית הילדים לחקות את מעשי הוריהם גדולה מנטייתם לפעול בהתאם להנחיות שבעל-פה.

יהי רצון שנזכה שפינו, ליבנו ומעשינו יהיו שווים.

[1] יעקב אנטולי, מלמד התלמידים, ליק: מקיצי נרדמים, 1866.