"כרחם אב על בנים" – על ויסות רגשי והתנהגותי של הורים

ראש חודש אלול מאחורינו, ובקרוב נציין את ראש השנה, הימים הנוראים ואת יום הכיפורים. בתקופה זו, רבים הפיוטים והתפילות המתייחסים לאלוהות כיישות אבהית מרחמת. במציאות היומיומית לצערנו, אנו נתקלים לא אחת בהורים בכלל ובאבות בפרט, שהרחמים והחמלה כלפי ילדיהם היא מהם והלאה. גם ר' יוסף אלבו, שחי בספרד במחצית הראשונה של המאה ה-15, הפגין מודעות לקיומם של הורים לוקים בנפשם, המתעללים בילדיהם, עד כדי רציחתם: "שיימצא איש אכזרי בתכלית – עד שיגיע מאכזריותו שיהרוג צעיר בניו [עליו היה אמור לחוס במיוחד, בהיותו חסר ישע]".[1]

בהתבסס על מדרש אגדה תלמודי, אלבו מתאר מצב, בו הורה מיטיב מצליח להציל את ילדו מידי הורה מתעלל: "שאמרו רבותינו ז"ל[2] על חזקיה מלך יהודה, שהעבירו אחז אביו באש וניצול, לפי שסכתו אמו שמן סלמנדרה"[3]. כלומר, התלמוד מתאר את אחז מלך יהודה כמי שבשם הפולחן האלילי שהיה נפוץ בימיו בירושלים, העביר את חזקיהו בנו באש [בימינו, ניתן אולי לדבר על פולחן "הסטירה המחנכת"]. לעומתו, מתוארת אמו של חזקיהו כמי שהצילה את חייו בעזרת ידע מדעי שהיה לה [כיום, אנו נתקלים לעתים קרובות במצבים בהם הורה מיטיב נחלץ לעזרת ילדו המוכה, ומתייצב לקבל במקומו את המהלומה מההורה המתעלל].

בהמשך לתיאור של האמא המצילה את בנה מאביו, אלבו טוען, שאימהות אוהבות את ילדיהן יותר מן האבות: "האהבה הטבעית, והיא שני מינים: אם אהבת המוליד לוולד, לפי שהוא חלק ממנו, ואם אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה. ולזה תאהבנה האימהות את הבנים יותר מן האבות, להתקבץ בהן אלו השני עניינים יותר מבאב ... ולפי שהן טורחות בגידולם יותר".[4] יחד עם זאת, אלבו טוען, "שאין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו"[5] "ולפי שלא נמצא רחמי שום נמצא על זולתו יותר מרחמי האב על הבן, נזכור תמיד בתפילותינו 'אבינו מלכנו יהמו נא רחמיך עלינו', כי נאמר 'אבינו' לבקש על הכמרת הרחמים כאב על הבן".[6] כלומר, אב בריא בנפשו אוהב את ילדיו יותר מכל.

יש לציין, שלשיטתו של אלבו, כאשר הורה מעניש את ילדו, הוא אינו אמור לעשות זאת מתוך חוסר אונים לנוכח התנהגות הילד – לא כל שכן מתוך רצון לנקום בילד על התסכול שהוא גורם לו: "שהאב מייסר את בנו ... לא לנקמה ממנו, אלא ... לטוב לו, להגיעו למדרגה גדולה",[7] "דרך רחמנות להביאו לתכלית טוב ומעלה גדולה להיטיב לו באחריתו".[8] כלומר, הצבת גבולות נועדה לסייע לילד לממש פוטנציאל חיובי שטמון בו – ולא לפצוע אותו נפשית או גופנית.

עם פרוס השנה החדשה עלינו, נאחל לעצמנו שנה של ויסות עצמי הורי - רגשי והתנהגותי, מבוסס על תפיסת be kind to yourself, so you can be kind to others[9] (מבלי לשקוע ברחמים עצמיים או לחלופין בהלקאה עצמית כאשר אנו "מכים על חטא" – אלא להכיר בשגיאותינו, להפיק מהן לקחים, ולהשתדל לא לחזור עליהן) ולהעניק לילדינו דוגמא אישית של אהבה, ויסות התנהגותי ובריאות רגשית.

[1] יוסף אלבו, ספר העיקרים, ירושלים: חורב, 1995, חלק א' (מהדיר: מיכאל זאב), מאמר א', פרק כ"ה, עמ' קל. [2] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף סג, עמוד ב. [3] מאמר א', פרק י"ח, עמ' קי. [4] מאמר ג', פרק לז, עמ' תלב. [5] מאמר א', פרק י"ט, עמ' קיב. [6] מאמר ג', פרק לז, עמ' תלה-תלו. [7] מאמר ד', פי"ג, עמ' תצג. [8] מאמר ד', פל"ח, עמ' תקצא. [9] ותודה לרוני לב-ריכטר, שלימדה אותי לראשונה על תפיסה זו.