כיבוד הורים - דרך לכבוד עצמי

חודש סיוון בפתח ואתו חג השבועות. חג השבועות ידוע גם כחג מתן תורה, ונהוג לקרוא בו את עשרת הדברות. הדיבר החמישי עוסק בכיבוד הורים. הפעם, ברצוני להתייחס לדבריו של יהודה אבן תיבון (ספרד ודרום צרפת, 1120-1190) לדיבר זה. ר' יהודה אבן-תיבון (ריב"ת) תרגם כתבי הגות יהודיים רבים מערבית לעברית, והוריש את מלאכת התרגום לבנו שמואל (1165-1232), לנכדו משה (1244-1283) ולחתנו של שמואל, ר' יעקב אנטולי (1194-1256).[1] הוא גם היה הראשון לתרגם לעברית את 'ספר חובות הלבבות' של ר' בחיי אבן פקודה, אותו הזכרתי בפוסט האחרון ליום העצמאות.

בצוואתו הרוחנית לבנו, 'מוסר אב', מדגיש ריב"ת את חשיבות הדיבר החמישי (שמות כ', 11): "בני, כבר ידעת כי הבורא לא פירש גמול על אחת מעשרת הדברים כי אם על כיבוד אבות. שייעד עליהם באורך חיים וימים טובים".[2] כלומר, רק בדיבר זה מצוין השכר על קיומו – אריכות ימים. המעניין הוא, שריב"ת מסביר לבנו, שהדרך המיטבית כדי לכבדו בשארית ימי חייו ולאחר מותו, היא באמצעות רכישת מוניטין כאדם חכם, מוסרי וירא-שמיים: "כבדני במה שנשאר מימיי ואחרי מותי. וכל כבודי, שתוסיף מעלה בבקשת החכמה ובמנהגים טובים והמידות החמודות. ושתהיה רצוי לכל ושיהיה לך שם טוב שהוא הכתר הגדול. ושתדבק ביראת האל ובשמור מצוותיו".[3]

כיבוד ההורים שמבקש ריב"ת משמואל בנו, הוא לתועלת הבן עצמו. "הרווח" ההורי הוא תוצר לוואי של התועלת שיפיק הבן. שכן, צורת ההתנהגות של ילד/ה מהווה עדות לחינוך שקיבל/ה מההורים: "על כן בני! השתדל בכבודי וכבודך מעתה ... ויאמרו רואיך: ברוך שזה ילד! ברוך שזה גדל! ... כל זכרי ותפארתי אינם כי אם בך".[4] כלומר, הכבוד אותו מבקש ריב"ת, הוא הכבוד לו יזכה שמואל עצמו. יתרה מזאת, נדמה שריב"ת רומז כאן, שלא די לו בתרגומים החשובים אותם חיבר, כדי שישמשו זיכרון לדמותו. מבחינתו של ריב"ת, התנהגותו של בנו תהיה עדות חיה ומוחשית יותר לדמותו מאשר טקסטים – אולי משום, שאם בנו ילך בדרכיו, יהווה הדבר עדות לכך שריב"ת לא רק דבק בתפיסת עולם מסוימת, אלא גם הצליח להנחיל אותה כצורת חיים לבנו. בבחינת "נאה דורש - נאה מקיים". בהתאם לכך, נוכל להבין את דברי ריב"ת במקום אחר: "המעתיק נעשה עתה בספר זה כאב וכרב".[5] – כלומר, מי שתרגם ספר הופך לאביהם של קוראיו, שרואים בתרגומו את התוכן הנאמן למקור, ומנסים לפעול לפיו.

כאמור, שמואל אכן הלך בדרכי אביו, והפך למתרגם ואף למחבר ספרי הגות יהודית. יהי רצון שכמוהם, נצליח גם אנחנו לאהוב את ילדינו, לראות לנגד עינינו את טובתם, להעניק להם את המיטב שבנו, ולהנחיל להם מורשת של מימוש המיטב הגלום בהם: רגשית, התנהגותית, חברתית ושכלית.

[1] James T. Robinson, Samuel Ibn Tibbon's Commentary on Ecclesiastes – The Book of the Soul of Man, Tubingen: Mohr Siebeck, 2007, pp. 1-4; I. Twersky, 'Aspects of the Social and Cultural History of Provencal Jewry', Journal of World History 11 (1968), pp. 195-200. [2] יהודה אבן תיבון, 'מוסר אב' בתוך: צוואות גאוני ישראל, מהדורת ישראל אברהמס, חלק א', פילדלפיה 1926, עמ' 56. [3] ריב"ת, שם, עמ' 73. [4] ריב"ת, שם, עמ' 74. [5] יהודה אבן תיבון, 'פתיחת המתרגם', בתוך: בחיי בן יוסף אבן פקודה, ספר חובות הלבבות, בתרגום יהודה אבן תיבון, ירושלים: הוצאת אשכול, 1978, עמ' ז.