חלב ודבש לשבועות – תזונה חומרית והזנה רגשית

(1) חג השבועות ('חג מתן תורה') בפתח, ועמו המנהג לאכול מאכלי חלב (התורה נמשלה לחלב). בהקשר זה, כותב ר' יעקב אנטולי (אליו התייחסתי בפוסט לפורים 2024): "המנהגים שהתחדשו ... לאכול דבש וחלב [כדי] לכוון לקבלת התורה שנמשלה בדבש וחלב. לפי שידוע, שחלב הוא מזון הנערים [=פעוטות] לפי רכותם ... והדבש, ידוע כי הוא המתוק משאר המאכלים, והנער [=הפעוט] לא יוכל לקבלו [=יתקשה בעיכולו]". [1]  

     אנטולי מבטא מודעות לכך שיש הבדלים ביכולות העיכול של ילדים בגילאים שונים. על המבוגר האחראי להיות מודע להבדלים אלה, ולהאכיל את הילד בהתאם לגילו. בימינו, אנו מודעים להבדלים חשובים נוספים – כגון מגבלות האכילה של ילדים לפני גילאי 5-6, מחשש לחנק עקב אכילת מזון בגודל לא-מותאם (כגון פיצוחים למיניהם ואף ענבים שלמים, למשל).

     הדבש היה ממתיק נפוץ בימי קדם, וידוע המנהג בקהילות ישראל בימי הביניים, לצפות בעזרתו אותיות עבור הילדים שהתחילו ללמוד א"ב, כדי לחבב עליהם את הלמידה. בימינו, עולות סוגיות של מידת החשיפה של ילדים לדברי מתיקה, והשפעתם על בריאות השיניים והגוף בכלל.

     יש לציין, שאנטולי אינו מתייחס כאן לסוגיית סוג החלב המומלץ – האם הכוונה לחלב אם? לחלב בכלל (שמקורו מן החי)? בימינו, ישנן גם חלופות כימיות לחלב אם – ולמיטב ידיעתי, העמדה שאימץ משרד הבריאות בישראל היא, שאיכותן ירודה מזו של חלב האם.

(2) בחג השבועות נהוג גם לקרוא את מגילת רות (משום שהיא אחת מאימהות-אבותיו של דויד המלך, אשר לפי המסורת נפטר בחג השבועות). לקראת סיום המגילה, מתואר כיצד נעמי (חמותה לשעבר של רות, ומעין אמא-מאמצת שלה), טיפלה בעובד, בנה של רות. ר' יצחק עראמה (אליו התייחסתי בפוסט לחג הסוכות 2023) מפרש את רות ד', 16-14 כך: "ובנערותו יהיה [הילד שייוולד לרות] לך [לנעמי] למשיב נפש. כי בשעשועיו [=בילדותו] תרוחק המרה השחורה ממך, ובבחרותו יכלכל את שיבתך [לכשיהיה עצמאי כלכלית, ידאג לפרנס את נעמי] ... תמיד הניחה [נעמי] הילד [את בנם של רות ובועז] בחיקה. ולא תחשוב [קורא הספר], כי הייתה לוקחת הילד פעמיים ביום להשתעשע בו, כמנהג השרות [נשות האצולה] הלוקחות את הילדים אחרי האוכל לצחק עימהם ולהשיב נפשן, אבל [=אלא] ותהי לו [נעמי] לאומנת מרוב אהבתה אותו. וגם בלילה לא שכבה [לישון] כדי [שתוכל להספיק] לנמנמו, והיה עולל טיפוחיה". [2]

     עראמה מתאר את נוכחותם של ילדים צעירים במחיצת אנשים מבוגרים, כגורם מונע דיכאון. נדמה, שפירושו מציג את דברי הסביבה הנשית לנעמי כמתמקדים בתועלת שהיא תפיק מבנה של רות במהלך חייו. מדברי עראמה משתמע, שהוא מציג באופן לעומתי לגישת סביבה זו, את נעמי כמי שדואגת לטובת הילד – ולא לטובתה האישית: היא הייתה מסורה לו כפעוט, והקפידה שלא להירדם לפניו בלילות. הוא אף מדגיש, שנעמי לא פעלה בדומה לנשות האצולה בתקופתו, אשר מיעטו לשהות במחיצת ילדיהן ונדמה שהוא מותח עליהן ביקורת על כך ועל מניעיהן[3] (אך אינו מתייחס לתפקודה האימהי של רות עצמה).

יהי רצון שבחג השבועות ובכל ימות השנה, נזכה להעניק לילדינו תזונה טובה-דיה עבורם, רגשית וגופנית כאחת.[4]

[1] יעקב אנטולי, מלמד התלמידים, ליק: מקיצי נרדמים, 1866, דף קכא, ע"ב.

[2] יצחק עראמה, פירוש למגילת רות, בתוך: י. עראמה, חזות קשה וחמש מגילות, מהדורת ח"י פולאק, ורשה תרע"א, עמ' 9-8.

[3] מקור אפשרי למידע נוסף הוא ספרה של שולמית שחר, 'ילדות בימי הביניים'.

[4] מוקדש לזכרם של יינון פליישמן, יהונתן אליאס וארנון זמורה שנפלו במלחמת 'חרבות ברזל'.