הורות חורפית

הורים רבים חולקים אתי בימים אלה את ההתמודדות המאתגרת עם מחלות החורף שלהם ושל ילדיהם. התמודדות זו מלווה בצורך להיעדר מהעבודה כדי לשהות עם הילדים החולים, שנעדרים בעצמם מהמסגרות החינוכיות.  

     השילוב בין החובה ההורית לדאוג לפרנסת המשפחה, לבין תחומי הלמידה ובריאות הילדים מופיע כבר לפני כ-1100 שנה, בספרו של מי שנחשב להוגה הדעות היהודי הראשון בימי הביניים – ר' סעדיה גאון/ רס"ג (882, מצרים – 942, בגדד): "ואומר [רס"ג]: ובמה אפשר ליהנות מהם [מהילדים] אם לא יהא להם מזון וכסות ומדור [=מגורים], ואיזו טובה תהיה בגידולם אם לא הייתה שם חכמה ולימוד, ואיה היא החנינה והחמלה עליהם בהעדר הדברים האלו ... והיכן הצער הגדול והטיפול במחלות והכנת הרפואות".[1] כלומר, רס"ג מדגיש את החובה המוטלת על ההורים לספק לילדיהם סביבה מוגנת, בה לילד תהיה קורת-גג, ביגוד מותאם לעונה, תזונה בריאה, חינוך הולם וטיפול בזמן חולי.   

     ניתן לומר, שקורת-גג מוגנת ויציבה, תזונה בריאה, וביגוד מותאם לעונה מהווים ערובה [חלקית לפחות] לשמירה על בריאותו הפיזית של הילד, ושתנאים אלה כולם אמורים לאפשר לילד להתפנות ללמידה. התרשלות הורית באחד מהמרכיבים האלה עלולה להיחשב להזנחה גם בימינו.

     רס"ג מדגיש במיוחד את הקושי הרגשי הכרוך בחולי: "שאני מצאתי שהטף מתייסרין ... שהוא [המבוגר האחראי] משקה אותם הרפואות הנגעלות המרות כדי לסלק חוליים".[2] כלומר, רס"ג מתייחס כאן לסבל הכפול של הילדים – הקושי להתמודד עם המחלות, והקושי להתמודד עם התרופות המרות. בסופו של דבר, על הילדים לבלוע את התרופות המרות, שנזקן פחות בהרבה מנזק המחלה עצמה. מי שאמור לסייע לילד/ה להתמודד עם הקושי הכפול הוא ההורה עצמו. לשם כך, על ההורה להיות אסרטיבי, מחד – ולעמוד על כך שהילד ייטול את התרופה, ומאידך – להבין למצוקתו של הילד.

לשיטת רס"ג, החמלה כלפי הילד לא אמורה להיות בלעדית להורה, אלא לאפיין את כלל המבוגרים במשפחה: "ויכיר את יתר קרוביו אחי אביו ואחי אימו, וייהנה במה שימצא אצלם מן החמלה".[3] חמלה זו נחוצה במיוחד, כאשר יש צורך לבקש מסבים וסבתות להשגיח על הילד/ה חולים, כדי שההורים יוכלו לצאת לעבודה (במקרה שקבלת אישור 'מחלת ילד' לצורך היעדרות מהעבודה היא בעייתית).

     יהי רצון, שנסיים לעבור את החורף בבריאות שלמה לנו ולילדינו, תוך שגרות של עבודה ולמידה רציפה ופורייה.

[1] סעדיה בן יוסף פיומי, ספר הנבחר באמונות ובדעות, תרגם וההדיר יוסף קפאח, מהדורה רביעית, ירושלים, 1995, מאמר י', פ"ט, עמ' שה-שז.

[2] שם, מאמר ה, פ"ג, עמ' קעז-קעח.

[3] שם, מאמר ג', פ"ב, עמ' קיט.