חג הפסח ממשמש ובא. עוד מעט נסב לשולחן הסדר. לב לבו של הסדר הוא מצוות "והגדת לבנך". בימינו, אנו מספרים ביציאת מצרים לא רק לבנינו, אלא גם לבנותינו. אנו מבקשים מהילדים להוביל את הסדר, קודם כל, בשירת "מה נשתנה" ("ארבע הקושיות"). מומלץ לא להכריח את הילדים לשיר – רצוי שהשירה תגיע כחלק מהנה, ולא כאודישן מלחיץ לריאליטי. כך יש יותר סיכויים שהשירה תיחרט בזיכרונם כחוויה חיובית.
בהמשך, נקרא עם הילדים על "ארבעת הבנים": חכם, תם, רשע ושאינו יודע לשאול. כל ילד רוצה לזכות מהמבוגרים (ומהחברים) בתואר "חכם". אבל זו חכמה לא פחותה, להעניק לילדים תחושה, שמותר גם להיות תם או אפילו להתקשות לשאול. מומלץ גם לאמץ את הסיסמא: "אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם". הילד שלנו עלול להרגיש כמו רשע, בגלל כישלונות ותסכולים שחווה. אולי הוא הרגיש יותר מדיי פעמים חוסר סבלנות כלפיו, כשהתנהג כמו "אהבל" (גרסה פחות אלגנטית של "תם") או כשהתבייש לשאול, או התקשה לנסח את השאלות שלו בפרט ואת המחשבות שלו בכלל. ילד עם דימוי עצמי שלילי זקוק לתהליך של שיקום והעצמה. בליל הסדר חשוב לומר לו: "אתה חלק משולחן הסדר ומהמשפחה. אנחנו מאמינים בך וביכולות שלך (מבלי להתעלם, להתכחש או להדחיק את הקשיים שיש לילד)". אחרי הכול, גם הרשע נכלל בספירה של "ארבעת הבנים" – חשוב לומר לכל ילד שלנו: "אנחנו סופרים אותך – אתה חשוב לנו".
עבור ילדים רבים, עיקר הסדר הוא החיפוש אחרי האפיקומן – והמשא ומתן על איזו מתנה יקבלו מההורים עבורו. מומלץ לזכור, שההוצאות לחג גדולות, וחשוב לתת לילדינו דוגמא אישית של איזון בין הפגנת אהבה וחגיגיות ייחודית, לבין הכרה במגבלות הכלכליות של המשפחה. אנחנו רוצים לתת לילדינו את המיטב, וחג הפסח (והאפיקומן) חל רק פעם בשנה. אבל, ניפגע אם שבועות ואפילו חודשים אחר-כך (עד חגי תשרי, למשל), נחיה בתחושה של מצוקה כלכלית בגלל הוצאות החג בכלל ומתנות הילדים בפרט. הורים פחות עצבנים, פחות מתוחים ופחות לחוצים – זו מתנה חשובה בפני עצמה. אז בואו ננסה לקנות לילדים מתנה שתאפשר לנו ולהם לחייך לא רק בליל הסדר, אלא לפחות עד לראש השנה.
בסיום הסדר, אנחנו קוראים את הפיוט "חד גדיא". אישית, אני תמיד מקווה שאחרי "אחד מי יודע" לכל המאוחר, הילדים הקטנים כבר מותשים ונרדמו. מדובר בפיוט בעל תוכן אלים, שמתאר סוג של שרשרת מזון בטבע במקרה הטוב – ומעגל של אלימות במקרה הפחות טוב. יש לפיוט הזה פירושים רבים. לא באתי כאן להיות פרשן פירושים, אבל המעט שאני מוצא לנכון להציע הוא, לרכך את תיאורי המוות בפיוט, אם אנחנו נשאלים עליו על ידי ילדים צעירים. על עובדות החיים הפחות נעימות יהיו לנו מספיק הזדמנויות ללמד אותם בשנים הבאות.
שיהיה לכולנו חג שמח
כתבת מהלב וזה נכנס היישר לליבי מיקי אהוב שלי. בורכו ילדיך באבא חם ומבין ואני באחיין מקסים. חג שמח בשמי זקנת השבט,בשם משפחתי וכל הדור שכבר מביט עלינו ממימד אחר.